ז'אנר: פנטזיה אפית לנוער.
למי מתאים: חובבי סיפורי אגדה, אגדות פיראטים ופנטזיה קלילה לנוער.

על רגל אחת:

משהו בין פיטר פן ושודדי הקרביים לשקריו של לוק לאמורה ובן המלך והעני.

מתוך גב הספר:

שודדת הים המכונה "הגבירה השחורה" ונסיך אינאר יוצאים יחדיו להפלגה אל משאול, אי המשאלות. אם יעמדו שני אויבים אלה בהסכם שחתמו, תצא הגבירה השחורה לחופשי והנסיך יציל את הממלכה ממגפה נוראית.

במהלך המסע אל האי וממנו נחשף סיפורה של הילדה היתומה אֵווי, שבורחת מהכנופיה שהיא חברה בה ומצטרפת לערפל, ספינתו של שודד הים עין-אחת. בדרך אווי פוגשת דמויות יוצאות דופן, מגיעה לארצות משונות ולחופים רחוקים ומתמודדת עם סכנות ואתגרים אינספור. היא מתבגרת ומתחשלת ומתאהבת אהבה בלתי-אפשרית בנער כפרי.

גבירה וערפל הוא סיפור מסע התבגרות והרפתקאות קולח ונוטף קסם שלא תוכלו להניח מהיד. על רקע העוצמה האדירה של הים רוחשים דברים פלאיים במקומות הכי בלתי-צפויים.

אודליה גולדמן היא חובבת פנטזיה, גיבורי-על ושודדי ים. זוכת פרס עינת. בתיבה מאובקת היא מחביאה כל מיני מסכות, בהן מסכות של מורה, של מעצבת ושל משוררת. גבירה וערפל הוא ספר הפרוזה הראשון שלה. 

הוצאת: ידיעות ספרים

ומה אני חשבתי עליו:

"גבירה וערפל" מצא את דרכו אלי בדרך לא דרך כמו הרבה ספרים אחרים שמקשטים לי כרגע את מגוון המשטחים בבית. שמחתי שהוא הגיע אלי – חברות שלי קראו וסיימו אותו בהתלהבות ואמרו לי שגם לי יש סיכוי טוב ליהנות ממנו. 

במקביל, ידיעות הכריזו על פעילות אינסטגרם שבה יבחרו ממגוון הממליצים על הספרים שלהם ויעניקו להם ספר במתנה, ואני קצת קהל שבוי כשמדובר בפעילויות שמעודדות יצירת תוכן.

הייתי בדיוק בשלבי סיום של מועדון קרב, כך שבאופן טבעי הרמתי את גבירה וערפל לראש התור. זאת הייתה טעות.

הייתי צריכה לקחת אוויר אחרי מועדון קרב ולא ישר לצלול להרפתקה חדשה. שום דבר לא היה עובד. מצד שני, הייתי חייבת לקרוא משהו. הייתי חייבת לעבור הלאה מהחוויה של מועדון קרב, לנער אותה מעלי ולהתכחש לעוצמות ולזעזוע.

וככה קרה שבמשך כמעט 7 פרקים שלמים הספר עצבן אותי בלי סיבה מוגדרת.

באופן אובייקטיבי לחלוטין ידעתי שאני הבעיה ולא הספר. הייתי כנראה במצב-רוח קרבי במיוחד ונטפלתי לכל דבר קטן בעלילה ובכתיבה עד שהייתי ערימת תסכול. אז החלטתי לקחת אוויר. קראתי משהו (משהו-ים, מסתבר) אחר והרגעתי את המוח שלי. הייתי צריכה את הקרקר מנקה החך הזה בין מנה למנה כדי להיות מסוגלת להסתכל באובייקטיביות על גבירה וערפל במקום להיכנס בו שלא לצורך.

גבירה וערפל מתרחש בשני קווי זמן. הראשון עוקב אחרי נסיך אינאר – שעתיד ממלכתו רובץ על כתפיו, ואחרי הגבירה השחורה – הקפטן הידועה לשמצה של ספינת השודדים ערפל, אותה הצליחה הממלכה לכבול, ועכשיו הסיכוי היחיד שלה להינצל ממוות הוא לעזור לנסיך להציל את הממלכה שלו.

קו העלילה השני עוקב אחרי אווי הצעירה ברחובות אינאריר אחרי שאיבדה את משפחתה והיא מחפשת את מקומה בעולם.

קשה להרחיב מעבר לכך. הספר עוסק בשאלות זהות ומוסר ועושה את זה בצורה שמדברת בגובה העיניים. הדמויות משכנעות, לפחות רובן. בהתחלה חשבתי שאני יודעת לאן הספר מוביל – קצת צדקתי, אבל החלטתי לא לנבור בזה יותר מידי ולתת גולדמן לעשות את שלה ולספר לי את הסיפור.

הכתיבה עצמה טובה. גולדמן יודעת לבחור את המילים הנכונות כדי ליצור תחושה. לכל אורך הקריאה ישנה האווירה שיש עוד סוד ועוד משהו שצריך להתגלות – שלא הכל ברור. זה נעשה טוב. זו לא אשמתה שקראתי בין השורות. אני מאמינה שנוער – קהל היעד של הספר הזה – יוכלו ליהנות מהאווירה וגם להיות מופתעים באמת ובתמים מכל התפניות.

הגבירה היא החידה והאלמנט המוביל של הספר ואהבתי את היכולת של גולדמן עדיין להשאיר את המסתורין על אף שכביכול היא גילתה לנו את כל הקלפים. התלונות היחידות שיש לי הן שיכול להיות שהיה אפשר קצת יותר. אולי לקצץ במקום אחד בשביל לתת מקום לקו אחר שהיה חשוב לא פחות – בעיקר כי אחרי שסגרתי את הספר הוא עדיין גירד לי בראש. זו שאלה שלא ראיתי טעם להשאיר פתוחה וקצת הרגיש כאילו נכנסה לקראת הסוף כדי לתת תירוץ או הסבר למסגרת. אז כן, זה קצת אכזב אותי.

יש לקחת את כל מה שאני אומרת כאן בעירבון מוגבל, כמובן. אני מאוד מחמירה בקריאה שלי. בסופו של דבר, הסיפור שגולדמן יצרה מחזיק. האגדה והתעלומה שבו מחזיקות. כל המכלול ביחד – מוצלח. אלו רק הדברים הקטנים שאני נתפסת אליהם כמו כלב עם עצם, ולרדת ולפרט אותם יצריך דיון ספוילרים מאוד ארוך.